החלטה בתיק חע"ק 32798-12-09

1.    בפני בקשת המבקשים-הנאשמים (להלן " המבקשים") לביטול פסק דין (הכרעת דין וגזר דין) שניתן בהעדרם ביום 13/4/2011.

2.    נגד המבקשים הוגש כתב אישום ביום, 17/12/2009, המייחס להם עבירה על הוראות סעיפים 2 (ב) ו- 10 לחוק עזר לקרית אתא (שימור רחובות), תש"ך- 1960 .

3.    בהתאם לעובדות כתב האישום, בתאריך 11/11/2009 בסביבות השעה 12:20, נמצא כי הנאשמים הניחו ו/או הציגו טובין ו/או סחורה מחוץ לכתלי בית העסק שברחוב העצמאות 60, בקרית אתא - חנות נעליים בשם 'יאפיס', אשר נטען כי הנאשמים הם הבעלים ו/או המנהלים שלה.

4.    כתובתם של המבקשים כפי שהופיעה בכתב האישום הינה  רחוב הארי השואג 28 בקרית אתא.

לכתובת זו נשלח הזימון לדיון שהתקיים ביום 18/4/2010, אליו הופיע המבקש 1. בדיון זה, הוקרא כתב האישום למבקש וזה כפר בעובדותיו. משכך, נקבע התיק להוכחות, תוך שהובהר למבקש כי עליו לדאוג להופעת אשתו, המבקשת 2, שאם לא כן, יהיה רשאי בית המשפט לדון אותה בהעדר.

5.    ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 13/4/2011. המבקשים זומנו לדיון זה, לפי כתובתם בכתב האישום, ואולם  אישור המסירה חזר בציון הערה "לא נדרש".

6.    מאחר וראיתי בזימון זה כזימון כדין, ולאחר שהמבקש 1 כפר בישיבת ההקראה  בעובודת כתב האישום, שמעתי את עדותו של הפקח - מר כנפו חיים.

7.    בנסיבות המקרה ועל בסיס עדותו של הפקח, אשר לא נסתרה, ובהתבסס על התמונה שהוצגה בפני וסומנה ת/1, קבעתי כי המבקשים ביצעו את העבירה המיוחסת להם והרשעתי אותם בעבירה נשוא כתב האישום.

בגזר הדין, נידון כל אחד מהמבקשים לתשלום קנס בסך של 700 ש"ח וחתימה על התחייבות כספית על סך 1,500 ש"ח, להימנע מלעבור את העבירה בה הורשע במהלך שנתיים מאותו מועד.

8.    המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין, היא נשוא החלטה זו, וטענו כי לא הופיעו לדיון מאחר ולא קיבלו זימון כדין. המבקשים טוענים כי המתינו לקבלת זימון לדיון ואף נערכו לקראתו, ואולם זימון שכזה לא נתקבל אצלם, וכל שקיבלו הוא פסק הדין, ממנו למדו על הדיון שהתקיים בעניינם.

9.    המבקשים מציינים בבקשתם כי בדיון הראשון כפרו באשמה וטוענים כי ברשותם מפה מעירית קרית אתא המתארת את חוקיות הוצאת הסחורה מחוץ לבית העסק שברשותם.

לטענתם, במועד מתן הדו"ח, הוא מועד ביצוע העבירה הנטענת, הוסבר לפקח שהיה במקום כי הוצאת הסחורה כפי שהוצאה הינה חוקית, ומשכך, כך לטענתם, הבטיח להם הפקח כי הדו"ח יבוטל. עוד טוענים הם כי  אף בעת שהמבקש 1 סר למשרדי המשיבה, נאמר לו כי הבעיה תבוא על פתרונה שכן הוצאת הסחורה היתה חוקית, כך על פי גירסת המבקשים.

10.  טוענים המבקשים, איפוא, כי זכותם תיפגע באם לא יבוטל פסק הדין, ומבקשים כי ינתן להם יומם בבית המשפט.

11.  לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר שצורף לה ובמסמכים הנוספים המצויים בתיק בית המשפט, נחה דעתי לדחות את הבקשה.

12.  לשאלה באילו תנאים יבוטל פסק-דין שניתן בהעדרו של נאשם, מתייחס סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אשר לפיו בעבירות עוון או חטא בלבד, רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

13.  סעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 פורש רבות על ידי בתי המשפט וכך נקבע:

       "אמות המידה המנחות את בית המשפט בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בסעיף 130 (ח) לחסד"פ. הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש תוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. יוצא, שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שעריו של בית המשפט בפניו, בית המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית המשפט את בקשתו...ב

נחזור ונזכיר בהקשר זה, כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע ודינו נגזר. על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התייצבותו לדיו. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון... יחד עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש - וזו האפשרות השניה - שאי היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל. כך לדוגמא, אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שיכחה גרידא אולם מבקשתו עולה באופן חד משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה כלל לא שהה בתוך גבולות המדינה, בנסיבות אלה, החלטה שלא לבטל את פסק הדין תגרום למבקש עיוות דין שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו" (ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 793, 803 (2003).

14.  במקרה שלפני, הגעתי למסקנה, כי לא התקיימו התנאים לביטולו של פסק-הדין.